: ספר סימן ריב

הקודם הבא

ראובן בא ממדינת הים ותובע לשמעון לד"ת ושמעון טוען שישליש ראובן מעות שאם יתחייב בדין לא יחזור למדה"י בלא לצאת דינא

ב"ה ר"ח אדר ב` התשכ"ב ברוקלין נ"י יצו"א.

כבוד ידידי ורב חביבי בנן של קדושים, הרב הגאון המפורסם ג"א ג"ה אוהב שלום ורודף שלום, יחזקהו א"ל עדי יבא באורים ותומים ה"ה כש"ת מוה"ר שלום יחזקאל שרגא רובין הלברשטאם שליט"א אדמו"ר מציעשינוב.

אחדשכ"ג עתה באתי להשתעשע בדבריו היקרים לי בנידון ראובן שבא ממדינת הים תובע את שמעון לדין תורה ושמעון משיב לו אתדיין עמו עד שישליש מקודם על תביעתו ממנו על מה שאתדיין עמו אח"כ ושמעון נותן טעם לדבריו היות שראובן התובע הוא פה רק באקראי ומוכרח לחזור למדינתו מעבר לים ואם לא ישליש המעות אזי לאחר הד"ת יחזור ראובן לביתו ולא יהיה לו לשמעון עם מי לתבוע ולכן רוצה שישליש קודם על תביעתו, וכ"ג פתח במקור הא שמעתתא מגמ` ב"ק מ"ו מנין שאין נזקקין אלא לתובע תחילה וכו` אמרי נהרדעי פעמים שנזקקין לנתבע תחילה והיכי דמי דקאי זילי נכסי ופרש"י שיש כאן תגרין שיקנהו בדמים יקרים ומחר ילכו להם, ואם משום מניעת הריוח כמ"ש שיקנוהו בדמים יקרים אפ"ה נחשב זילי נכסי ונזקקין לתובע תחילה כ"ש בנ"ד שיהיה לו היזק ברור כ"ש דנזקקין לנתבע תחלה (וט"ס מש"כ שם לתובע תחלה), והאריך שם קצת בראיות כדרכה של תורה.

ולפי שעיקר הדין תלוי בטענת שמעון שראובן יחזור למד"ה נראה לבאר טענתו בזה וצריך להבין מה כוונתו שראובן פה רק באקראי בעלמא ומוכרח לחזור למדינתו ומאי כולי האי ומה היה עושה אם לא בא כלל ראובן הנה ומה עושים שאר אנשים אשר בעלי דין שלהם במדינת הים או במקומות אחרים רחוקים ממקום זה. גם לא ביאר מה כוונתו שהוא מוכרח לחזור מתי הוא מוכרח לחזור וכמה זמן יכול להשאר פה. גם צריך קצת ביאור אם ראובן שהוא התובע נעשה נתבע כשתבעו שמעון יכול לומר לשמעון בא ואתדיין עמך בעירי שהתובע הולך אחר הנתבע, וכשנבא על הני דברים אי"ה יתבאר נידון דידן.

והנה בחו"מ סי` י"א נתבאר כיצד מזמנים לדין ובסי` י"ד נתבאר כשאחד מבע"ד אינו רוצה לדון בעירו וכתב הרמ"א דאכסנאי שתובע לבן העיר לדין או ב` אכסנאים שנזדמנו בעיר אחד וטענו זה לזה לדון בעיר ההוא צריך לדון עמו מיד ולא יוכל לדחותו וכן בן העיר שתובע לאכסנאי בכ"מ שימצאנו ויש שם ב"ד מכריחו לדין והוא מדברי מהרי"ק שורש י"ד שכתב וז"ל ועל דבר הרב שרצה לכוף לדון בעירו הנה המנהג פשוט הוא בין האשכנזים כשמוציא אדם את בעל דינו במקום שיש שם ב"ד שמכריחו לדון שם, וק"ז הגאון רבי רבי העשל כתב ליישב דלא תקשה מזה דהוא היפוך מדברי רמב"ן ז"ל פ` משפטים שכתב דאין בעלי הדין יכולים לכוף זא"ז לדון אלא בפני ב"ד שבעירם ולא בפני ב"ד שבעיר אחרת ואפילו היו שני בעלי הדינים בעיר אחרת יכול לומר נלך לפני ב"ד שבעירנו ותי` דהרמב"ן מיירי כששני בע"ד הם מעיר אחת יכול לומר נדון בב"ד שבעירנו אבל הכא מיירי שכל אחד מעיר אחרת ואם לא ידונו כאן יהיה החיוב על התובע לילך אחר הנתבע בזה אמרינן כיון שנזדמנו כאן ידונו כאן עכל"ק והביאו בפ"ת ע"ש.

וכן נראה מפורש בתש` הרשב"א הביאה מהרי"ק שורש צ` וז"ל ועוד גדולה מזו כתב הרשב"א בתשובה המלוה כופה ללוה ואין הלוה כופה למלוה משום דעבד לוה וכו` וכן אם אלו נזדמן למלוה דרך למקום בי"ד היפה ואף הלוה יכול לעכב ולומר הרי אתה מעצמך הולך למקום בי"ד היפה ואינך צריך על דיני לא הוצאה ולא טורח ושומעין לו עכ"ל הרי לך להדיא שמאחר שאין הדרך שוה לשניהם באשר נזדמן לו דרך שם למלוה ולא ללוה שאף הלוה יכול לעכב וכו` ע"ש. והנראה פשוט מזה כיון דראובן שבא ממדינת הים וכבר הוא פה בעיר הנתבע לדון עמו או אפילו לשום דבר אחר בעולם מאחר שהוא כבר בעיר מוכרח הוא לדון עם שמעון בעירו אפילו שראובן נעשה הנתבע ולא יכול לומר בעירי אדון עמך.

אלא שמ"מ נראה לענ"ד ג"כ פשוט דזה דוקא כשיכול ראובן התובע להשאר פה בעיר שמעון ולהשתהות משך זמן הד"ת אבל אם טוען ראובן שהוא מוכרח לחזור מכח הממשלה או אפילו הכרח אחר שנראה בעיני הדיינין אמתי ואפשר אפילו אונס ממון ולא יכול להשאר פה זמן שידונו שניהם אלא או שישמעו בי"ד טענת ותביעת ראובן נגד שמעון או להיפוך תביעת שמעון נגד ראובן וידונו על אחד ולא על השני ואח"כ מוכרח ראובן לחזור למד"ה והוברר הדבר לבי"ד שראובן אינו מערים בטענתו נראה פשוט דהבי"ד דנין קודם בתביעת ראובן אף שלאחר הפסק דין באמת ראובן יעזוב המדינה ונמצא צריך שמעון לחזור אחריו למד"ה מ"מ כיון דאי אפשר לדון תרווייהו כאחד הדרא דינא דנזקקין לתובע תחלה כשמעתתא דגמ` וכהילכתא בטוח"מ סי` כ"ד.

וכעין זה פירשו הפוסקים ז"ל בהא דאי זיילי נכסי ופי` כלומר שיגיע להנתבע היזק בזה כגון שעידי הנתבע ילכו למד"ה או שהם חולים מסוכנים וכיוצא בזה ואם לא יקבלו עדותן נמצא היזק להנתבע וזוקקין לנתבע תחלה אבל אם גם בהתובע יש חשש זה נזקקין לתובע תחלה דמה שאמרו ז"ל דאי זיילי נכסי דנתבע נזקקין לו בתחלה היינו כשזיילי נכסי הנתבע ולא של התובע אבל אם ממ"נ זיילי נכסיה דחד מינייהו הדר דינא דנזקקין לתובע תחלה.

וז"ל הב"ח וראוי לתת לב דהרא"ש ורבינו כתבו האי נפקותא דאם ימיתו עדיו וכו` ולא חששו להך תימא שתמהו התוס` על זה וא"א לומר דלהאי נפקותא אמרי` בכה"ג שגם עידי התובע הם חולים או הולכים למד"ה ולפיכך נזקקין לתובע תחלה דא"כ אפילו היכא דזיילי נכסי דנתבע נמי לא היו נזקקין לנתבע תחלה כדי שלא יגיע היזק לנתבע כיון דע"י כך יגיע היזק לתובע הרי דפשיטא ליה דהיכא דע"י הקדם תביעת הנתבע לתובע נמצא היזק להתובע הדרא דינא ונזקקין להתובע תחלה וזה פשוט.

וקצת יש להעיר בכוונת המהרי"ק שהבאתי לעיל בסמוך שכתב וז"ל ואף הלוה יכול לעכב ולומר הרי אתה מעצמך הולך למקום בי"ד היפה ואינך צריך על דיני לא הוצאה ולא טורח ושומעין לו ע"כ והאי טענה דאינו צריך לא הוצאה ולא טורח צריך ביאור מה כוונתו דודאי קשה לומר למשל שאם יצטרך ראובן להוציא איזה הוצאה עבור שהותו בעיר שמעון עד שיעבור הד"ת שיכול לסרב בשביל זה לדין עם שמעון דא"כ מי שבא ממד"ה לעולם יכול לטעון שצריך להוסיף הוצאות בעדו שיצטרך להשאר עוד איזה ימים בשביל הד"ת וצ"ע.

(ואגב מה שכתב שם הב"ח הנ"ל להקשות להרא"ש והטור דלפי האוקימתא דמיירי שהעדים הם חולים א"כ אפילו זיילי נכסי דנתבע נמי לא היו נזקקין לנתבע תחלה כדי שלא יגיע היזק לנתבע ולכך פי` דלא מיירי שעדיו של הנתבע הם חולים או הולכים למדה"י אלא פירושו נזקקין לקבל עדות של התובע תחלה ואע"פ שאפשר דבתוך כך ימיתו עדיו של הנתבע במיתה חטופה, עיין בש"מ ב"ק הנ"ל ד"ה אין בלשון הר` ישעיה ז"ל וז"ל א"נ יש לפרש שיש לראובן עדים מתביעתו ורוצים לילך למד"ה דקאמר מוטב שיפסיד שמעון וימתין עדיו עד שישיבו משיפסיד ראובן הואיל ותבעו תחילה והדר קאמר פעמים שנזקקין לנתבע תחלה דזיילי נכסי` שצריך לשמעון למכור אם יתחייבוהו וישמעו העולם שצריך למכור מיד ויזלזלו בנכסיו ואם ימתינו עד שימצא עדיו לפי` ראשון או יקבלו עדיו מיד לפי` שני שלא יזקק למכור נכסיו דשמא יזכה בדין ע"כ ע"ש וצע"ק.)

נחזור לדידן ועיין ערוך השלחן חו"מ סי` כ"ד ועכ"פ נראה פשוט שאם הדבר אמת שאין לו זמן להשאר לראובן פה יותר אלא על ד"ת אחת אז נזקקין לראובן תחלה ואין טענת שמעון כלום.

ואשר טען שמעון שאם יסע מכאן ולא יהיה לו את מי לתבוע לדין לא ראיתי בזה טענה דפשיטא הוא דאין לראובן להפסיד בשביל זה ואם אין שמעון יכול לילך למד"ה יעמוד מורשה מצדו ויתבע את ראובן לדין במד"ה וחזר הדין למקומו הראשון כמי שלא היה כאן ראובן מעולם וכעין זה מצאתי ראיתי במהרי"ק שורש צ` בסופו שכתב וז"ל ואשר טען ואמר כי הוא עני וגם אינו רשאי ללכת למיסק לארעא דישראל לא ראיתי בזה שום טענה דפשיטא טפי מביעתא בכותחא דמשום כך לא יתחייב בעל דינו דמה לי אם הוא עני או אם הוא עשיר אם רשאי לבא או אם אינו רשאי לבא יעמוד אנטלר דפשיטא דלא דמי למאי דכתב המרדכי דאם אמר הלוה כתבו דבריו וישאר בביתו דלא כי כמיניה דהתם הוא ששורת הדין כך הוא לכוף הלוה לדון בעירו היכא שהמלוה רוצה לדון בעירו משום דעבד לוה וכו` ומשום כך יכול לטעון ולומר שהוא רצה לברר דבריו אל הדיינים פה אל פה אבל הכא שאין הדין נותן לכוף הנתבע כדפרישית לעיל פשיטא ופשיטא שלא יגרע כח הנתבע משום עוני התובע או משום שאינו רשאי לבא אלא יעמוד אנטלר ע"כ.

ומעתה הכי נמי בדידן אם היה ראובן באמת מוכרח לחזור למדה"י ויצטרך שמעון לחזור אחריו לתבעו לדין משום זה עדיין לא היינו נזקקין לשמעון ולחייב את ראובן בשביל זה ממון ר"ל משום שלא היינו נזקקין לדינו תחלה אלא שכל זה היכא דראובן מוכרח לחזור בלי ערמה (וגם מזה נדבר עוד לקמן אולי כיון שיש לו כסף פה בעיר שמעון אפשר לעקל). אבל היכא דחיישינן דלמא בערמה הוא שדבר ראובן אז ודאי נשתנה הדין שהרי אז כבר טענתו של שמעון הוא טענה חזקה דילמא יחזור למד"ה ולא יוכל לתבעו ואף שאם לא בא לכאן ממילא היה מוכרח שמעון לחזור אחריו למד"ה דהתובע הולך אחר הנתבע אבל כיון שהנתבע כבר כאן בעיר התובע כיון שהוא מחויב לדין בעיר הנתבע א"כ ודאי דטענה הוא דילמא לאחר שיסיים הד"ת יחזור למד"ה ולא יוכל לדון אתו.

אלא שזה כבר תלוי בראות עיני הדיין בכוונתו אם כוונתו לרמאות ולברוח למד"ה או כוונתו רצויה אלא שאין בידו באמת להשאר פה ואם למראה עיני הדיין נראה טענת שמעון טענה ויש חשש שראובן לאחר שידון אתו יפשוט לו את הרגל אז ודאי דיש לדון לו קודם ואדרבה לא בעי לעקל לו כלום אלא שומעין טענת הנתבע תחלה שהוא שמעון שתובע מראובן כמו גבי דיני דזילי נכסי או שמעקלים עליו את הכסף והדבר נמסר ביד ב"ד כפי ראות עיניהם וכך מפורש במהרי"ק שרש י"ד בסופו וז"ל ועל אשר לא רצה ליתן לו זמן מבלתי ערבות מה אוכל להשיב בזה הלא אין לתפוס על הדיין אם לא בראיה ברורה כי ידעת שביד הדיין לפעמים לעשות דבר יראה כנגד היושר אם יראה לו שהבעל דין דוחה או מרמה דבר זה תלוי בראות עיני הדיין רק שיעשה לשם שמים ע"כ. וכ"כ שאר פוסקים.

וכ"ש כיון דנפישי רמאי טובא בזמן הזה ויבא כל מי שנמצא נתבע לדין ע"י עשיר ממקום אחר יטעון הוא חייב לי ואינו הולך אתו לדין עד שישליש ונמצא לקתה מדת הדין ועיין מהרי"ק שורש כ"א ובש"ע חו"מ סי` ע"ג סעי` י` אימתי הב"ד רואין לעכב מעות הנתבע ואחד הוא כשהלוה רוצה לילך למדינת הים ותובע המלוה את שלו וכנראה דזה רק במי שהיה דר בעיר עם המלוה ויצא משם והניח ממונו בעיר שיצא משם יכולים התובעים לכופו לדון עמהם בעירם שלא יהא כל אחד ואחד לוה והולך למד"ה ועיין ש"ך שם ס"ק ל"ד.

גם כי עיקר דין עיקל הוא ענין מסובך מאד ותלוי באשלי רברבי והמרדכי רי` ב"מ כתב ויש פוסקים דאם תובע לחבירו מנה והלה אומר הן ודאי שאני חייב לך אלא אני תופס אותו בעבור מנה שאתה חייב לי או עבור חפץ פלוני לא כל כמיניה לטעון עליו מלוה ישנה אלא ב"ד אומרים לו תן המנה שהודית שאתה חייב לו, והחוב שאתה טוען עליו תבא עמו לדין וכן פרש"י ב"ק מ"ו גבי נזקקין לתובע תחלה והמדקדק בפרש"י יראה דמשמע דהתובע והנתבע שניהם מודים זה לזה תביעותיהם מדקאמר נזקקין לתובע תחלה ויוציא לו המנה שהודה הנתבע ואח"כ יעיינו לכמה עולה קלקולו של תובע וישלם לנתבע ע"כ אבל פוסקים אחרים פי` דמיירי שאין התובע מודה בתביעת הנתבע וכן נראה דעת הרי"ף והרשב"א והטור והרמ"א סי` ק"ח כתב דהא דאין נזקקין אלא לתובע אינו אלא כשהנתבע מודה לתובע רק שאומר שיש לו טענות אחרות שחייב לו ממקום אחר אבל אם הנתבע אומר שיש לו שום טענות נגד השטר והשעבוד שנתחייב לו בזה לא שייך דינא דנזקקין לתובע תחלה כי מי יודע אם נקרא זה התובע מדינא או לא ואף בדבר שברור לדיין שיתחייב לנתבע עכ"פ צריך לשמוע טענותיו תחלה ועיין כנה"ג חו"מ סי` כ"ד והג"א פ` א` דיני ממונות ודו"ק.

והרמ"א חו"מ סי` י"ד כתב התובע צריך לילך אחר הנתבע אם הוא בעיר אחרת וכו` ואפילו היה לנתבע מעות בפקדון בעיר התובע או בעיר אחרת אא"כ יכול לעכב מעותיו בעירו אז צריך להודיעו לנתבע ואז צריך לדון במקום שמעותיו שם והמהרי"ק שורש ק"ט כתב וז"ל ועל מנהג במי שיש לו תביעות ממון על חבירו וימצא ממונו ביד אחר שמעכבו על ידי שליח הקהל עד שירד עמו לדין וכו` עיקר הדבר ושורש הוא באשרי פ"ק דב"ק כתוב שם וז"ל וכן נמי מי שבא לפני ב"ד ואומר יש לו תביעה על פלוני ומצאתי מנכסיו במקום ידוע ואני ירא שאם יבוא לידו יבריחם ולא אמצא מקום לגבות ממנו חובו ומבקש שיעכבנו ב"ד הנכסים עד שיתברר תביעתו וכן ראובן שיש לו שטר על שמעון ולא יגיע זמנו עדיין וכו` הכל לפי הענין אם רואה הדיין אמתלא בדבר התובע וכו` מצוה הדיין לעכב ממון הנתבע עד שיתברר התובע תביעתו עכ"ל.

ובת"ה סי` ש"ה האריך הרבה עיקול מעות פקדון והלוואה מאחר דהקדמונים עשאו כמאן דחובל אוכל נפש דבכל שעתא ושעתא עבר אי לא מהדר והביא דעת ראבי` ור"ת שהשיב לרבני צרפת והסכים להם דאיתא לתקנות העיקול ואחר האריכות סיים וז"ל מהשתא נראה על תחילת שאלתינו דכך הדין אם עיני הדיינין רואים דראובן איניש דציית דין הוא ואין לו כח להשמיט תחת יד ב"ד שבעירו או הסמוך לו ולא יכול לדחות אותו ולא להתעלם נגד שמעון בכה"ג לא יכול שמעון לעקל הפקדון או הלוואות ראובן שבעירו של לוי כדי שיהיה ראובן ציית לו דינא באותו העיר אפילו לא נהג בו תקנת העיקול באותו העיר משום דנכסי איניש אינן ערבאין וכו` ותנן לא יתבע מן הערב תחילה כיון דמ"מ חלה התביעה מקודם על עצמו מעל הנכסים וכו` אבל אם עיני הדיינים רואות דליתנהו בראובן כל הני מילי דפירשנו לעיל ונראה דיש לחוש שאם יפטר ממון זה שבעיר לוי תחת ידו לא יכול לשוב להשיג דין ומשפט מראובן בכה"ג א"כ מחוייבים ב"ד לעכב הממון מיד בדין גמור וכו` וכיון דמדינא מעיקל הממון בעירו של שמעון ועל פי ב"ד שלו אם ירצה ראובן שיפטיר ממונו צריך לדון עם שמעון בעיר וב"ד שלו ע"כ.

והנראה פשוט מכל הנ"ל דהכל תלוי בראות עיני הב"ד אם ראובן הוא איניש ציית לדינא או לא וגם אם יש ממש בטענת שמעון בכלל כי אולי שמעון הוא רק משמיט עצמו שלא יצטרך לשלם ואין לו על ראובן שום טענה ומענה, והגם דהת"ה מיירי התם בעיקול ממון של לוי, כ"ש כשהממון תחת יד שמעון כמובן שאין צריך לחזור אחר השליש דכה"ג קיל טפי ולדעת כמה פוסקים אמרינן כה"ג אפוכי מטרתא למה לי כמובן.

ומלשון תה"ד הנ"ל צ"ע קצת להש"ך חו"מ סי` ע"ג ס"ק ל"ד שכתב אדברי המחבר דהרואה המלוה שהלוה מבזבז נכסיו אפילו בתוך זמן הלואה מצוה על הב"ד לעכב המעות וכתב הש"ך דוקא מבזבז אבל אם אינו מבזבז אע"פ שמתמוטט מידי יום יום ולא יוכל לשלם לזמן אפילו במטלטלין לא יוכל המלוה לעכב תוך הזמן וכו` אבל ממה שכתב הת"ה שם מדברי הרא"ש פ"ק דב"ק וז"ל וכן מי שעדיין לא הגיע זמן שט"ח ובא לב"ד ואמר כך הכל לפי ראות עיני הדיינים יכולין ב"ד לעכב ממון הנתבע עד שיברר תביעתו או עד שיגיע זמן השטר ע"כ ומפשטות הדברים משמע לכאורה דגם כשאמר דירא שלא יוכל עוד להיות נפרע ממנו ב"ד מעכבין המעות ועיין הגהות אמרי ברוך שם שהקשה ג"כ מדברי הרא"ש גיטין וצ"ע ועיין מהרי"ק שורש ק"ט ד"ה והרי לך ובסמ"ע חו"מ סי` י"ד ס"ק ט"ו.

וראיתי לכ"ג שהביא דברי ק"ז מרן הגה"ק בעל דברי חיים (חו"מ ח"ב סי` ז`) בעובדא כעין דידן וכתב דלא ידע שום מקום לומר שלא להשיב על טענת התובע עדי ישליש לו מעות על התביעה שלו וא"ל דזה הוי זילי נכסי כיון דעדיין לא ידענו מה לו על חברו ואם יש ממש בדבריו ובודאי כה"ג נזקקין לתובע לכ"ע דא"כ כל נתבע יטעון כן. גם אין לבא עליו מכח עיקול דהרי ידוע פלוגתת הראשונים ז"ל אי מעקלים ואפילו לפוסקים דמעקלין אפילו בלי אמתלא מ"מ להכריח להשליש מעותיו על טענה שאינה ברורה ואין אמתלא לית מאן דפליג דלא יוכל לעכב טענותיו עדי ישליש ע"כ.

וכת"ר כתב דהמעיין שם היטב בלשון קדשו יראה ששונה לגמרי מנ"ד מתרי טעמי דהרי אומר דברים של טעם שחושש שהתובע יחזור למד"ה, ב) הא טעמא מצד עיקול דא"כ כל נתבע יטעון כך נמי שונה הוא דהכי לאו כל נתבע יטעון כך, גם מדסיים דבעי תרתי טענה שאינה ברורה ואין אמתלא משמע דאם אית ליה טענה ברורה או אמתלא שומעין ליה והכי עכ"פ אית ליה אמתלא שפיר יכול הנתבע לעקל מבלי להשיב על טענותיו עדי ישליש, ולכן אפשר גם הד"ח מודה בדידן שחייב להשליש עכ"ל.

ולפענ"ד אין זה מוכרח, חדא דלכאורה כבר העלתי דהכל תלוי בראות עיני הדיינין אמנם אפילו כן נראה מדברי כת"ר דעיקול והשלשה כהדדי נינהו וכמ"ש א"כ שפיר יכול הנתבע לעקל מבלי להשיב על טענותיו עדי ישליש אבל באמת דהני רחוקי נינהו דעיקול עכ"פ אית לן סברא קצת כדעת הפוסקים דמעקלין אפילו בלא אמתלא וכ"ש אם הוא בעצמו חייב לו מעקל אבל להשליש מעות מכיסו זה כבר דבר קשה וכמו שכתב שם בפי` הד"ח דאפילו לפוסקים דמעקילן בלי אמתלא אבל להכריח להשליש מעותיו על טענה שאינה ברורה בלי אמתלא לית מאן דפליג דלא יכול לעכב טענותיו עדי ישליש מעות כי דין זה דעיקול חידוש הוא ואין להוסיף עליו כמבואר במהרשד"ם ז"ל. וסיים דכל זה אפילו היה נראה צד אלמות אצל התובע אין הדין להשמיט עצמו עד שישליש וכ"ש הכא דאין נראה בו צד אלמות ואין ראיה שזה אלם.

ומעתה הכי נמי הרי שמעון אינו טוען טענה ברורה על זה גם מה שכתב דהכי אית ליה אמתלא ודברים של טעם כבר כתבתי דזה תלוי בראות עיני הב"ד כי אולי באמת איש ישר והגון הוא, גם האי חלוקא דרבנן דהכא לאו כל נתבע יטעון, אינו מוכרח דאדרבה הכא נמי איכא למיחש דכל התובע הבא ממד"ה יטעון כך כדי להשמיט עצמו כיון שיודע שבא ממרחקים ואין לו זמן הרבה לשהות בכאן וזה שכיח מאוד, וגם הא טעם שכתב אדונינו הד"ח ז"ל דא"ל דהוי זילי נכסי כיון דעדיין לא ידענו מה לו על חברו אם יש ממש בדבריו כלל ובודאי דכה"ג נזקקין לתובע תחלה וכבר בררתי זה בעזהי"ת לעיל בס"ד. ע"כ לפענ"ד דאם אין הב"ד רואין בראובן הבא ממד"ה שום רמאות בדינא וליכא למיחש שיברח בחזרה או באופנים הנ"ל שמוכרח לחזור לפענ"ד פשוט דאין בטענת שמעון ממש ואם לא ירצה להשיב עדי ישליש דין מסרב לו וכמו שפסק הד"ח זי"ע אבל אם יראו הדיינים שיש ממש בטענות שמעון אזי בידם לעשות כפי ראות עיניהם להציל עשוק מעשקו כנלפענ"ד.

ובהדי שותא אעיר עוד אמש"כ בריש דבריו בפרש"י דזילי נכסי שיש כאן תגרין שיקנהו בדמים יקרים ומחר ילכו להם וכתב כ"ג ואם כי זה יכולין לחשוב בגדר מניעת הריוח כמ"ש שיקנוהו בדמים יקרים אפ"ה נחשב זילי נכסי מכ"ש בנ"ד שיהיה לו היזק ודאי. ואני לא באתי לידי מדה זו דלפענ"ד כוונת רש"י פשוטה דקרקע שוה הרבה הוא אלא שצריך למצוא הסוחרים לזה או המטלטלין שהם והיום יש לו תגרין מחפשין וישלמו לו דמים יקרים והיינו השוי עבור נכסיו (ובפרט דאין אונאה לקרקעות) ומחר ילכו להם ויצטרך להוזיל הנכסים ולמכרם בזול ואין כוונת רש"י שהיום יתנו לו יותר משויו והכי מורה לשון הגמ` זילי נכסי כלומר שיזולו הנכסים משוים ואם כוונתו שלא יקבל ריוח לא שייך לשון זילי נכסי, ומה שכתב רש"י לשון שיקנוהו בדמים יקרים ר"ל שהנכסים שוים דמים יקרים והם ישלמו בעבורן כי הם תגרין יודעין שיוי וצריכין לו לא כן כשילכו ולא יהיה מי שישלם השאר.

ופה שבתה קולמסי לגודל הטרדות ידידו המברכו בברכת התורה ולומדיה בלב ונפש.

מנשה הקטן